×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְלוֹקְמַהּ בְּגַזְלָן.
The Gemara asks: And according to the understanding of Rav Sheshet, that the baraita is disqualifying one whose field was stolen from testifying on behalf of one who purchased the field from the robber, why is it necessary to discuss a case involving a buyer, when it would be simpler to establish it with regard to testifying for the robber himself?
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״הרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[בשתי כת״י בגניזה מביהמ״ד דר״ח] ומקשונן, האי דקא מוקי לה רב ששת להא בריתא בלוקח מן [הגזלן], דהוא לוי, דלא ניזיל שמעון דהוא נגזל ונשהיד, לוקמה בגזלן גופיה, ולימא ראובן שגזל שדה משמעון ואתא יהודה קא מערער בה, לא ליזיל שמעון ונשהיד לגזלן גופיה דהוא ראובן, ולא צריך למתנא [מכר ליה בית] שמעון ללוי, ופריקנן, דהכין היא מלתא, דשמעון הנגזל לא [מצי לאשחיד לראוב]⁠ן ולא ללוקח ממנו דתרויהו כהדדי דמו.
והאי [דקתני רישא] מכר, ודינא חד הוא בין מכר בין לא מכר, והוה ליה [למיתנה גזל מ]⁠מנו שדה אין מעיד עליו, משום דקא בעי מיתנה [מכר לו] טלית מעיד לו עליה, ולא הוה מצי מתנא גזל ממנו [טלית, ד]⁠ההיא ודאי לשמעון הדרא ולנפשיה הוא דקא משהיד, אלא דוקא מכר ראובן פרה שהיא לשמע׳ון שכבר נשתנית מיד ראובן ונתיאש שמע׳ון ממנה וכי משהיד שמע׳ון הנגזל לראובן קא משהיד וראובן כבר נתחייב בדמים ולית ליה לשמע׳ון אלא דמים, [ואייד]⁠י דקא בעי מיתנא מכר לו פרה מעיד לו עליה [תני נמי רישא מכר] ופירושה ראובן גזל טלית משמע׳ון ומכרה ללוי ואתא יהוד׳ה מערער בה, אזל שמע׳ון משהיד בה ללוי וד⁠[ו]⁠קא (ד)⁠כד גזל ראובן טלית וכן פרה [ומכרה], דהוה ליה יאוש ושינוי רשות, וליכא מן (=מאן) [דאמר] דהדרא לשמעון משום הכי מעיד עליה, אבל גזל ראובן טלית משמע׳ון ולא מכרה [ואתי יהודה] קא מערער בה, לא לישהוד בה שמע׳ון, משום הכי תנא רישא [מכר], ודינא חד הוא בין מכר בין לא מכר. ומקשונן, וסיפה נמי, נהי דמן גופה מיאש מדמי מי מיאש, אף על גב דמוכר גזלן, דהא פיר׳ בגזל היכי מעיד לו נגזל ולאו בעאי משקל מניה דמים, וני⁠[חא ליה דתיקום] ליה לגזלן מידעם דמשתלים מניה דמי גזילה, וצרי⁠[כה למיקם] בעינה לגזלן. ופריקנן, לא צריכה דמית גזלן, דתנן [הגוזל ומאכיל] את בניו והניח לפניהן פטורין מלשלם.
ומשני מש״ה לא מצי לאוקמא בגזלן בלא מכר משום דקא בעי למיתנא סיפא וכו׳. דבסיפא לא סגי דלא מוקמה אלא בגזל ומכר דדוקא מכר דמש״ה מעיד לו דהוה ליה יאוש בעלים ביד גזלן דשמעיניה לבעל אבידה דמייאש ושינוי רשות ביד לוקח. דאפי׳ למאן דאמר אע״ג דמייאש לא נפקא מרשותיה דנגזל היכא דאיכא יאוש ושינוי רשות מודי דנפקא לה מרשותיה דבעלים משום הכי מעיד לו עליה:
ומקשינן לרב ששת דאוקמה בלוקח מן הגזלן שלא יעיד הנגזל ללוקח וליתני גזלן אם איתא להך ברייתא כדמפרש לה רב ששת למה ליה לתנא לדחוק עצמו למיתני מכר לו בית גזלן ללוקח והלא היה יכול למצוא דין זה בגזלן עצמו בלא מכירה דאי אתא יהודה וקמערער עליה דגזלן ראובן אין מעיד לו שמעון הנגזל עליה משום דהוי נוגע בעדות כדפירש והכי הוה ליה למיתני בברייתא ת״ר גזל לו בית גזל לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו של נגזל עליה דגזלן.
אקשינן, אי הכי ליתני גזל, פיר׳ ליתני הכי גזל לו בית גזל לו שדה אין מעיד לו עליה, והוינן מוקמי לה כגון שגזל ראובן שדה שמעון ובא יהודה ותבע ראובן ואמ׳ כי זו בידי ויש לשמעון עדים בה וליהודה עדים, לא יכול שמעון להעיד כי זו השדה אינה של יהודה משום הך טעמא דאמרן.
ופרקינן, משום דקא בעי למיתנא סופה דבר שיוכל להעיד בו, ואי את מוצאו אלא במכר כגון שגזל פרת שמעון ומכרה ללויא ובא יהודה ערער עליה כיון דאין לו בה לשמעון שום דברת דהא איכא ייאוש דסתם גזילה ייאוש בעליםב ושינוי רשות דאע״ג דאיתי שהדי דדידיה היא לא מצי לאפוקי מלוי, הילכך מצי לאסהודי דהאי פרה לאו דיהודה, דאי תני ראובן גזל פרת שמעון ובא יהודה ערער עליה לא מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא דאיכא למימר משום הכי מסהיד [כי] היכי דתיקום ביד ראובן והדר מפיק לה, דייאוש כדי לא קאני, הילכך כיון דהוה בעי למיתנא סיפא מכר תנא רישא נמי מכר.
אקשינן, וסופה נהי דמייאש מגופה מדמיה מי מייאש, פיר׳ אפילו כי מכר ראובן הפרה אמאי מצי שמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא והא זכות אית ליה בקיומה ביד לוי, דאע״ג דלא הדרא ליה גופה מצי תבע ראובן בדינא דהאי תרותא דזבינת ללוי דידי היא ושקיל דמיה מיניה, דאי אוקי יהודה שהדי דדידיה הויא וטעין דראובן גזלה הנהו דמי דקא שקיל ולא גופה וכי הדר שמעון תבע ראובן אמ׳ ליה ראובן מכדי הדא גזילה הויא אי דידך לאו דיהודה היא ואי דיהודה לאו דידך היא, הך דקדמי שהדי זכי ומפסיד שמעון דידיה. ופרקינן, לא צריכה דמית גזלן ולית ליה לשמעון מאן ליתבע בדמי דתנן הגוזל ומאכיל את בניו וכול׳.
אקשינן, ולוקמה ביורש, פיר׳ ירש פרה גזולה שנגזלה לשמעון ובא יהודה וערער על היורש כי גזלתני את זו הפרה יכול שמעון לומר דלאו דיהודה היא דהא לית ליה בקיומה ביד יורש שום זכות לא דגופא ולא דדמי.
ודחינן, הניחא לרבא דאמ׳ בריש פרק הגוזל בתרא (קיא:) רשות יורש לאו כרשות לוקח ולא קאני יורש לההיא גזילה וכמאן דלא נפקא לה גזילה מרשות גזלן דמיא דליכא שינוי רשות ומיחייב הגזלן לאהדורי הגזילה למרה בעינה ליכא לאקשוי, דהא ליכא לאוקומה ביורש משום דלא מצי שמעון לאסהודי ליורש דניחא ליה דהדרא ליה הפרה והוה ליה נוגע בעדותו, אלא אליבא דרמי בר חמא (שם) דאמ׳ רשות יורש כרשות לוקח דאמי ואישתני ליה רשות גבי יורש כדאשתני גבי לוקח וקנייה יורש לההיא גזילה דהוה ליה ייאוש ושינוי רשות כדקני לוקח מאי איכא למימר אמאי לא קא מוקים לה ביורש.
ואפילו הכי אי דחית האי סברא עוד קשיא ליה לאביי, האי מפני שאחריותו ושאין אחריותו, שחוזרת ושאין חוזרת מיבעי ליה, דליתני הכי מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שחוזרתג וכול׳.
אלא לעולם כדקתאני וליכא גזילה, מיהו כגון שמכר ראובן שדהו לשמעון בלא אחריות ובא יהודה וערער עליה, לא יעיד ראובן דלאו דיהודה היא דזכות היא לו עמידתה ביד שמעון, שאם יש על ראובן מלוה קודם אותו מכר יבוא מלוהו ויטרוף ויִגְבֵּההָ בחובו, אבל פרה לא מיבעיא [מד ע״ב] אי לוה ראובן סתם דלא משתעבדא, דמטלטלי לא משתעבדי למלוה למיטרף אלא אפילוד עשאה אפותיקי לבעל חובו וזבנה לשמעון לא מצי מלוהו לאפוקה משמעון כדרבא, הילכך כיון דלית ליה לראובן שום זכות בקיום הפרה ביד שמעון מצי מסהיד עלה.
אקשינן, וליחוש דילמא כשלוה ראובן שעבד קרקעותיו למלוה ושעבד זו הפרה אגבן, דדין המלוה להוציאה מיד הלוקח, דאמ׳ רבאה אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גאבי מקרקעי וגאבי מטלטלי,⁠ו ואמ׳ רב חסדא והוא דכתב לווה למלוה דלא כאסמכתא, פיר׳ שלא אמ׳ לו אם לא תמצא קרקע תגבה מטלטלי, ודלא כטופסי דשטרי פיר׳ אי לא כתב ליה שלא כטופסי דשטרי לא קני מטלטלי והנה הפרה עומדת בפני בעל חובו. ופרקינן, הכא במאי עסיקינן כגון שלקח הפרה ומכרה לאלתר דליכא למיחש דשיעבדה אגב מטלטלי.
אקשינן, וליחוש דילמא שיעבד מה שקנה ומה שעתיד לקנות, מדלא חייש להכי שמ׳ מינ׳ דהיכא דכתב לוה למלוה מה שאני עתיד לקנות וקנה אחר כן ומכר לא נשתעבד למלוה, והא מילתא שקלו בה וטרו בה בסוף פרק מי שמת (קנז.) ולא פשטוה.
אלא לא תימא כגון שלקח ומכר לאלתר, אלא כגון דאמרי עדים כשבאו להעיד בראובן ידעינן בראובן שלא היה לו קרקע (ל)[מ]⁠עולם, וכיון דליכא למיחש דשעבדה אגב לית ליה כגון זה זכותא, פיר׳ צריכין העדים שיעידו כי זהז האיש לא פירש ממנו מהיותו עד היום הזה, וכי האי גונא גרסינן בהאשה רבה ביבמות (פח.) נישאת ואחר כך בא בעלה וכול׳, ומסקינן בה לא צריכא כגון דאתו תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתאח.
אקשינן, והיכי מצי לאסהודי ראובן אע״ג דזבין ההיא פרה שלא באחריות אם באו עדים והעידו כי של יהודה היא יחזור שמעון עליו, דאמ׳ רב פפא אע״ג דאמור רבנן המוכר (שטר חובו) [שדה] לחבירו וכול׳, והנה לזכות עצמו מעיד. ופרקינן, הכא במאי עסיקנן בששמעט (מוכר) [קונה] כי אותה פרה שקנה מראובן בת פרתו היתה ושלו מכר, דברור לו כי בשקר העידו עידי יהודה, ואפילו אילו נלקחת לו לא היה חוזר שלא כדין על ראובן, והילכך ליכא זכות כלל ורב חביבאי פליג על רב פפא.
מקצת [מפרשים]⁠כ פיר׳ משום הכי נקיט בת חמורו ולא בת פרתו, אגב דאיצטריך לו לקמן למימר בת חמורו קאמ׳ הכי נמי ולאו (משום) דוקא.
הא דרבון בר שמואל אוקימנה [מה ע״א] בשאין ללוה לפניו קרקע ולא ניחא ליה דליהוי רשע דכתיב (תהילים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם, ובלוקח לא חייש לכי האי גונא דאמ׳ ליה על כן מכרתי בלא אחריות והיה לך להיזהר, עד הנה פירוש רב״ס ז״ל.
רבי׳ יוסף הלוי ז״ל: הא [מג ע״ב] דתנו רבנן מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה וכול׳, פירשה רבי׳ הרב זצ״לל בהלכות דיליה פירוש מבואר שאינו צריך לפנים ולא לפני לפנים.
א. ורשב״ם פי׳ דמכר שלא באחריות, ועי׳ תוס׳ ד״ה דוקא.
ב. ודלא כרשב״ם ורגמ״ה דכתבו דשמעינהו מתיאש. והמאירי כתב: ואע״פ שסתם גזילה אין בה יאוש מ״מ אתה מפרשה שנתיאש בבירור עכ״ל, וכ״כ הטור חו״מ סי׳ לז וגם הטור בסי׳ שס״א כתב דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים ועי׳ דרישה סי׳ שסח סק״ד דהקשה מדוע כתב הטור בסתמא בסי׳ שס״א דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים כיון דלרא״ש בליסטים ישראל הוי יאוש ועי׳ ש״ך סי׳ שסח ס״ק ב.
ג. עי׳ ריטב״א.
ד. רבינו דילג על הקטע ואע״ג דכתב ליה וכו׳ – ונראה דלא גרסו, וכתכ הדק״ס דכן ליתא קטע זה בכל הכ״י וביד רמ״ה.
ה. וכ״ה בכמה כת״י לגמ׳, וכ״ה בד׳ פיזרו ווניציא בסילאה ולובלין של״ו בגמ׳ וברש״י, והגיה המהרש״ל בדפוס הראשון כלפנינו משום דאמר עלה רב חסדא. אבל כ״ה גם ברי״ף (דק״ס) וכ״ה בריטב״א. וגירסתינו רבה.
ו. וכ״ה ברא״ש ובריטב״א וכן הגיה המהרש״ל. וגירסתינו קני מטלטלי קני.
ז. כ״כ ר״ח מובא ברשב״ם ועוד ראשונים, ודחוהו הרשב״א והרמב״ן ועוד ראשונים שאי אפשר שישן בשעה שישנו ולא זזה ידו מתוך ידו מעולם. וכתב הרשב״א שכל שמעידין שכניו המורגלין אצלו דלא הרגשנו בו שהיה לו קרקע, וכ״כ הרמ״ה והרמב״ן ועוד ראשונים.
ח. ועי׳ רשב״א שדחה ראיה זו.
ט. פי׳ ועי״ז הכיר.
י. נראה דצ״ל רב זביד וכגירסתינו.
כ. רשב״ם רגמ״ה ורמ״ה.
ל. הרי״ף ובדפי הרי״ף דף כג ע״ב – כד ע״א.
קמב. ודיקינן ולוקמה בגזלן. כלומר אי בגוזל ונגזל קימא מתניתא למה לו לתנא לאוקומי מילתיה בלוקח, לוקמה בגזלן גופיה, דכולהו הני טעמי דאשמעינן בלוקח יכיל לאשמועינן בגזלן גופיה, ולימא הכי, כגון ראובן שגזל שדה משמעון ואתא יהודה וקא מערער, דלא ליזיל שמעון ולסהיד ליה לראובן דלאו דיהודה היא דניחא ליה [דהדרא ליה]. ומפרקינן היינו טעמא דלא מצי תנא לאוקומי מילתיה בגזלן גופיה משום דקא בעי מיתנא סופא מכר לו פרה מכר לו טלית ודוקא מכר דלא הדרא ליה לנגזל דהוה ליה יאוש ושנוי רשות ולאו נוגע בעדותו הוא אבל לא מכר דהדרא ליה והוה ליה נוגע בעדותו אינו מעיד תנא רישא נמי מכר. ושמעינן מינה בראובן שגזל שדה משמעון ואתא יהודה וקא מערער, דלא ליזיל שמעון ולסהיד ליה לראובן דלאו דיהודה היא משום דניחא ליה דהדרא ליה:
קמג. ושמעינן מינה דכל כי האי גוונא לא איבד הנגזל את זכותו דאסהיד סהדותא דקימא בה ארעא בידא דגזלן, מאחר דלא אסהיד דדידיה היא, דאי ס״ד איבד את זכותו הא לאו נוגע בעדותו הוא ואמאי אין מעיד לו עליה:
קמד. ושמעינן מינה לגבי פרה וטלית בראובן שגזל פרה או טלית משמעון, והוא הדין לשאר מטלטלי, ומכרן ללוי ואתא יהודה וקא מערער, דיכיל שמעון למיזל ולאסהודי דלאו דיהודה היא. ודוקא מכר דלא הדרא ליה לנגזל דהוה ליה יאוש ושינוי רשות ולאו נוגע בעדותו הוא. והוא דמית גזלן כדמיברר לקמן. אבל לא מכרה הגזלן לאחר דהוה ליה יאוש גרידא ולא קני והדרא ליה לנגזל, לא ליזיל שמעון ולסהיד דלאו דיהודה היא, דניחא ליה דהדרא ליה והוה ליה נוגע בעדותו, דאי מתברר דדידיה דיהודה היא תו לא הדרא ליה לנגזל. ואי קשיא לך, ואפי׳ מכר נמי אמאי מעיד לו עליה, ודילמא לא איאוש נגזל בהדיה, וקימא לן דסתם גזלה לאו יאוש בעלים היא כדאסיקנא בקידושין (נב,ב), אכתי נוגע בעדותו הוא דניחא ליה דהדרא ליה, הכא במאי עסקינן דאיאש נגזל בפירוש:
קמה. ושמעינן מינה דיאוש כדי לא קני:
קמו. ודייקינן תו וסופא נהי דמיאש מגופא מדמי מי מיאש. כלומר במאי אוקימתה לסופא, בראובן שגזל פרה וטלית משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקא מערער, דיכיל שמעון לאסהודיה ליה ללוי דלאו דיהודה היא, דכיון דאיכא יאוש ושינוי רשות תו לא הדרא ליה לנגזל ולאו נוגע בעדותו הוא. נהי דמיאש נגזל מגופה, מדמי דידיה מי מיאש, והא בעי גזלן שלומי ליה דמי לנגזל, הילכך ניחא ליה לשמעון לאסהודי דהאי טלית לאו דיהודה הוא, דאי מפיק לה יהודה מיניה דראובן בדין לא מיחייב ראובן לשלומי ליה דמים לשמעון, דהא אתברר דהאי טלית דגזל ראובן משמעון לאו דשמעון הואי אלא מיהודה הואי, ומצי אמר ליה ראובן לשמעון מאי גזלי מינך, ואשתכח דכי מסהיד ליה שמעון לראובן דלאו דיהודה הוא נוגע בעדותו הוא ואמאי מעיד לו עליה.
ואוקימנא דמית גזלן. דפקע נגזל לגמרי, דתנן הגוזל ומאכיל את בניו והמניח לפניהם פטורין מלשלם. והכא כיון דמכרה גזלן לאחר קניא לוקח לגמרי ופקע גופא מנגזל, וכיון דמית גזלן פקע נגזל נמי מדמים לגמרי. והוא דלא שביק גזלן אחריות נכסים, דמטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי. ואשתכח דאע״ג דלא מפיק לה יהודה להאי פרה וטלית בדינא מלוקח פקע ליה משמעון הנגזל לגמרי מעיקרא, בין בפרה וטלית בין מדמים, ואמטול הכי מעיד לו עליה דלאו נוגע בעדותו הוה. והני מילי דמית גזלן ולא הניח אחריות נכסים. אבל היכא דאיתיה לגזלן לא יעיד לו עליה, דאכתי נוגע בעדותו הוא דאהניא ליה סהדותיה למשקל דמים מגזלן כדברירנא. וכן אם מת והניח אחריות נכסים כיון דיורשין חייבים לשלם כדאיתא בפרק הגוזל (ב״ק קי״א,ב) לא יעיד לו עליה. והשתא דתקינו רבנן לבעל חוב למגבא ממטלטלי דיתמי, אע״פ שמת הגזלן ולא הניח אחריות נכסים אין הנגזל מעיד לו עליה דאכתי נוגע בעדותו הוא:
קמז. ושמעינן מינה דיאוש ושינוי רשות דאמרינן בעלמא דקני, הני מילי למקנא גופה דגזלה, אבל דמים מחייב גזלן לשלומי ליה לנגזל, דנהי דאיאש מגופה מדמי דידה לא מיאש:
קמח. ודיקינן ולוקמה ביורש. כלומר כיון דסוף סוף לא מיתוקמא ליה אלא דמית גזלן, למה לי לאוקומה בלוקח, אי משום סירכא דיאוש ושינוי רשות, לוקמה ביורשו של גזלן גופיה, כגון ראובן שגזל שדה משמעון ומת ראובן ואתא יהודה וקא מערער, דלא ליזיל שמעון ולסהיד להו ליורשיו דראובן דלאו דיהודה היא, דניחא ליה דהדרא ליה. ודוקא בית ושדה, אבל פרה וטלית דלא הדרא ליה, דהוה ליה יאוש בידא דגזלן ושנוי רשות בידא דיורש, מעיד לו עליה, דלאו נוגע בעדותו הוא. הא ניחא למ״ד רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי, אלמא לאו שינוי רשות הוא ניחא, דהא לא מצי לאוקומה ביורש משום סופא, אלא למאן דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי וקם כיון דסוף סוף לא מיתוקמא ליה אלא דמית גזלן, אמאי איכפל לאוקמא בלוקח, לוקמה ביורש גופיה. ושמעינן מינה דראובן שגזל שדה משמעון ומת גזלן ואתא יהודה וקא מערער עילויה, לא ליזיל שמעון ולסהיד דלאו דיהודה היא, דניחא ליה דהדרא ליה. והוא הדין לפרה וטלית, דהא אסיקנא בפרק הגוזל ומאכיל (ב״ק קיא,ב) דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והוה ליה יאוש גרידא בלא שנוי רשות ולא קני, הלכך נוגע בעדותו הוא דניחא ליה דהדרא ליה:
והא דאקשינן ולוקמה בגזלן – בדין הוא דליקשי ליה אי הכי סיפא נמי אלא רישא אלימא ליה עד דפירשה כולה ובתר הכי אקשי מסיפא.
הא דאקשינן ולוקמה בגזלן. וכן הא דאקשינן בסמוך ולוקמה ביורש, לאו אאוקמתא דרב ששת קא מקשה, דהא ברייתא ליכא לאוקומה לא בגזלן גופיה ולא ביורשו, דהא מכר קתני, אלא אברייתא גופא קא מהדר לברורי למה ליה לתנא דלמתניה במוכר ולא אוקמיה לדיניה בגזלן גופיה או ביורש דידיה.
ר״ש בד״ה ומקשינן כו׳ ללוקח וליתני כו׳ הד״א:
בפרשב״ם בד״ה ומקשינן לרב ששת כו׳ והאי דקאמר ולוקמא ביורש כו׳ דהא קתני מכר כו׳ עכ״ל וכן הא דקאמר לעיל ולוקמא בגזלן כו׳ ע״כ לאו דוקא אלא למיתני גזלן ואגב שיטפא כו׳ דבגזלן לחוד לא מצי לאוקמא דהא קתני מכר וכן הוא בחידושי הרמב״ן וק״ל:
ושואלים: אם כדברי רב ששת, ברייתא זו עוסקת בנגזל שאינו יכול להעיד לטובת המחזיק בקרקעו, מדוע להעמיד זאת במי שמכר לו הגזלן את הקרקע? ולוקמה [ושיעמיד אותה] התנא בגזלן עצמו, שאין הנגזל רשאי להעיד עליה לטובתו, משום שיש לו נגיעה בדבר, שסבור שיוכל להוציא ממנו את הקרקע!
The Gemara asks: And according to the understanding of Rav Sheshet, that the baraita is disqualifying one whose field was stolen from testifying on behalf of one who purchased the field from the robber, why is it necessary to discuss a case involving a buyer, when it would be simpler to establish it with regard to testifying for the robber himself?
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״הרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא מָכַר לוֹ פָּרָה מָכַר לוֹ טַלִּית אדְּדַוְקָא מָכַר דְּהָוֵה לֵיהּ יֵאוּשׁ וְשִׁינּוּי רְשׁוּת אֲבָל לֹא מָכַר דְּהָדְרָא לֵיהּ לָא תְּנָא רֵישָׁא נָמֵי מָכַר.

The Gemara answers: The tanna of the baraita discusses a case involving a buyer because he wants to teach the latter clause: If he sold a cow to him, or if he sold a cloak to him, he can testify about it for the buyer. As in this clause, the tanna specifically needs to discuss a case where the robber sold it, because then it is a case of despair by the owners due to the robbery, and there is also a change in possession due to the sale, and the one who was robbed can no longer reclaim the stolen item. He is therefore no longer biased in his testimony and can testify for the one who purchased the item. But in the latter clause, if the robber did not sell it, in which case the stolen item is returned to the robbery victim, he cannot testify, as he prefers that the item be in the possession of the robber, so that he can recover it from him. Therefore, the tanna taught in the first clause as well about a case where he sold it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״ןתוספותספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אי לא מכר – דודאי הדרא ליה דליכא שינוי רשות לא מצי לאסהודי משום דנוגע בעדות הוא מש״ה איצטריך מכר דאיכא יאוש ושינוי רשות דלא הדרא לה ולהכי מעיד עליה דאין נוגע בעדות. וכיון דאיצטריך למיתני בסיפא גזל ומכר דאיכא שינוי רשות 1 אפ״ה לא מייאש שמעון דקסבר קרקע אינה נגזלת ולהכי נוגע בדבר דניחא ליה דתיקום בידא דלוי דהדרא ליה. ומקשי׳ וסיפא בפרה וטלית אמאי מעיד נהי דמגופה של טלית מייאש הואיל דאיכא יאוש ושינוי רשות מן דמיו של טלית מי מייאש והא אכתי תבע ליה דמיו ונוגע בעדותו הוי דניחא ליה דתיקום ברשותא דלוי כי היכי דליפרע ליה ראובן דמי גזילתו דאי הוה מפיק לה יהודה מן לוי בראיית עדים הוה אמר ליה ראובן לשמעון מה אתה מבקש ממני והלא לא היתה שלך אלא של יהודה היא שהוציאה מן לוי בכח עדים שהיא שלו ומש״ה נוגע בעדותו הוא:
1. נראה דצ״ל תני רישא נמי בגזל ומכר ואפ״ה לא מייאש וכו׳.
ופרקינן משום דבעי למיתני סיפא מכר לו פרה מכר לו טלית – מעיד לו עליה דלא משכחת לה דמעיד לו עליה אלא בגזל ומכר כגון שמכר לו ראובן הגזלן ללוי הלוקח שלא באחריות ואתא יהודה וקאמר שלי היא מעיד לו שמעון הנגזל ללוי הלוקח דלאו דיהודה היא דהא לא הדר שמעון ומפיק לה מיניה דלוי ואינו נוגע בעדות וכגון דשמעיניה לשמעון דאייאש בעודה בבית ראובן קודם שמכרה ללוי דהוי יאוש ביד גזלן ושינוי רשות ביד לוקח דאפילו למאן דאמר בפרק הגוזל בתרא יאוש כדי לא קני יאוש ושינוי רשות קונה וקנה הלוקח שאין בו זכות כלל לבעלים הראשונים ולפיכך מעיד לו עליה דאפילו אי מייתי נגזל סהדי שגזלה ראובן ממנו לא מפיק מלוי דקנה ביאוש ושינוי רשות ואילו היה נוטלה יהודה מלוי לא מפסיד נגזל בהכי מידי דבלאו הכי לא מצי מפיק לה מלוי וכה״ג לא משכחת לה אלא בגזל ראובן ומכרה ללוי אבל אם לא מכרה ללוי אין מעיד לו לראובן שכל זמן שהן ביד ראובן הגזלן מצי מפיק להו נגזל מיניה ואע״ג דאייאש והלכך אין מעיד שמעון לראובן שאינו של יהודה כי נוגע בעדות הוא דמיד ראובן מצי מפיק להו אבל מיד יהודה לא מצי מפיק להו מאחר שיזכוהו בית דין ע״פ עדיו ומשום דלא משכחת לה לסיפא אלא בגזל ומכר תנא נמי רישא בגזל ומכר ולאשמועינן אתא דבגזל ומכר יש חילוק בין מקרקעי למטלטלי דבמקרקעי אינו מעיד דהוי נוגע בעדות דהדרא ליה דאין יאוש ושינוי רשות מועיל בקרקע דקרקע אינה נגזלת ובמטלטלין מעיד דקנה לה לוקח ביאוש ושינוי רשות ולא תהדר ליה להאי מעיד דאיכא למ״ד בהגוזל דשינוי רשות ואח״כ יאוש לא קניא אבל ביאוש ושינוי רשות הכל מודים דקנה הלוקח ולא הדרא גזילה למרה אלא מן הגזלן יטול הנגזל דמיה.
המוכר בית לחבירו שלא באחריות, אעפ״כ אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו ונוגע בעדותו הוי דניחא ליה לאוקומ׳ בידיה דהאי כדי שימצא בעל חובו מקום לגבות. אבל מוכר פרה או טלית לחבירו שלא באחריות, מעיד לו עליה שאין מעמידה בפני בעל חובו. דאפילו עשאו אפותיקי ומכרו מכור הוא ואין בעל האפותיקי גובהו וכל שכן בעל חוב אחר. הילכך אין נוגע בעדות הוא. וכגון שלא היה למעיד זה קרקע מעולם. אבל היה לו קרקע אמרינן דילמא מטלטלי אגב מקרקעי הקנה לבעל חובו ומשתעבדי ליה לבעל חובו הפרה והטלית ומעיד כדי להעמידה בפניו והוי נוגע בעדותו.
דוקא מכר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות – פ״ה וכגון שמכר ראובן ללוי שלא באחריות ונראה דפירש כן משום דאי באחריות הוי שמעון נוגע בעדות דאע״ג דהוי יאוש ושינוי רשות מפיק לה שמעון מלוי כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן אבל בקרקע דאינה יאוש ושינוי רשות הדרא ליה כדפ״ה דאין מועיל יאוש בקרקע וקשה לר״י דבירושל׳ (דכלאים פ״ז) אמר דיאוש מועיל בקרקע דאע״פ שאינה נגזלת מ״מ מהני בה יאוש וגבי עבד משמע בהשולח (גיטין דף לט:) דמהני ביה יאוש אע״ג דאיתקש לקרקע ובשמעתין דסיקריקון (שם דף נח:) אור״י דמוכח נמי כן ונראה דמיירי שלא נתייאש והוה מצי לפלוגי נמי בפרה וטלית בין לפני יאוש בין לאחר יאוש אלא מילתא דשכיחא נקט דבקרקע אין רגילין להתייאש כשישראל גזלה שאם לא יוכל להוציאה מידו משום דלא ציית דינא יוציאנה מיד בנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: משום דקא בעי למיתנא סיפא [שרצה לשנות את הסוף]: מכר לו פרה, מכר לו טלית — מעיד לו עליה, ששם מדובר דוקא בגזלן שמכר, דהוה ליה [שהרי הוא, שיש בכך] גם יאוש בעלים בגזילה, וגם שינוי רשות, ואז איבד הנגזל את זכותו לגוף החפץ הגזול, וממילא אין לו נגיעה בדבר, ויכול להעיד לטובת הקונה. אבל אם לא מכר, ואין כאן שינוי רשות, דהדרא ליה [שחוזרת אליו] הגזילה — לא רשאי להעיד עליה לטובת הגזלן, שהרי הוא עדיין נוגע בדבר, שרצונו שיהא החפץ ביד הגזלן ויוכל אחר כך להוציא ממנו. משום כך תנא רישא נמי [שנה בראש גם כן] במקרה שמכר.
The Gemara answers: The tanna of the baraita discusses a case involving a buyer because he wants to teach the latter clause: If he sold a cow to him, or if he sold a cloak to him, he can testify about it for the buyer. As in this clause, the tanna specifically needs to discuss a case where the robber sold it, because then it is a case of despair by the owners due to the robbery, and there is also a change in possession due to the sale, and the one who was robbed can no longer reclaim the stolen item. He is therefore no longer biased in his testimony and can testify for the one who purchased the item. But in the latter clause, if the robber did not sell it, in which case the stolen item is returned to the robbery victim, he cannot testify, as he prefers that the item be in the possession of the robber, so that he can recover it from him. Therefore, the tanna taught in the first clause as well about a case where he sold it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״ןתוספותספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְסֵיפָא נָמֵי נְהִי דְּמִיָּיאַשׁ מִגּוּפַיהּ מִדְּמֶיהָ מִי מִיָּיאַשׁ לָא צְרִיכָא בדְּמִית גַּזְלָן דִּתְנַן גהַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם פְּטוּרִים מִלְּשַׁלֵּם.

The Gemara asks: And in the latter clause as well, where there is despair and change in possession, granted that he despairs of recovering the item itself, but did he despair of being reimbursed for its value? While it is true that he lost his ownership of the item, he is still entitled to payment. Therefore, he is still biased in his testimony. The Gemara answers: No, it is necessary in a case where the robber died, in which case the robbery victim cannot collect even the value of the stolen item, and is no longer biased in his testimony. As we learned in a mishna (Bava Kamma 111b): In the case of one who robs another of food and feeds it to his own children, or who left a stolen item to them as an inheritance, the children are exempt from paying the victim of the robbery after their father’s death. Since he is no longer able to collect the value of the stolen item, he is not biased in his testimony and can testify on behalf of the buyer.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[רשב״א ב״ק קיא, ב] לפנינו: דמית גזלן דתנן הגוזל ומאכיל את בניו וכו׳]: אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. דכיון דלא נתייאשו הבעלים כמאן דמנח ברשותיה דמריה דמיא ולא שנא אכלו השני מדעת עצמו ולא שנא האכילו הגזלן, ותדע לך מדמקשה ליה ממתניתין דהגוזל ומאכיל את בניו, וממאכיל את בניו קא מקשה, ולא מסיפא דהיינו והמניח לפניהם – כמו שפירשו מקצת הספרים ולומר שאם האכילה להם הגזלן פטורין, וכן פירש ר״ח ז״ל, ומותבינן עליה מהא אין הגזלה קיימת פטורין, ופריק לאחר יאוש, ע״כ.
[כת״י הגניזה מביהמ״ד דר״ח] ומקשונן [ולוקמא ביורש, והכי] פירוש׳א, האי דקתני מכר לו פרה מכר לו טלית [דאוקמה] גזל טליתו ומכרה, לימא גזל טליתו ומת והורישו, [ולא בעי] מכר, ופרק׳ינן אין ודאי אליבא דמאן דאמר יורש [לאו כרשות לוקח לא] הוה ליה למתנא גזל והוריש ולא ת⁠[קשה, אלא למאן] דאמ׳ר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי [קשיא דלא צריך למיתנא מכר בכהאי] גזלן, הילכך דלא [מיתרצה לרב ששת].
ועוד קש⁠[יא ליה לאביי דתני] בשדה מפני שאחריות⁠[ו עליו אין מעיד לו עליה, הא מפני שמעמידה בפני בעל חובו] מיבעי למיהוה [נוגע בעדותו שאינו מעיד] לו. ובטיל האי פירושה דרב ששת, הולכך [פרשינן] כפשוטו הוא, ודאמיא לדרבין בר שמואל דא⁠[מר רבין בר שמואל] משמא דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא [באחריות אין מעיד] לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל [חובו].⁠א
א. הקטע נדפס אצל תשה״ג אסף מכ״י אוכספורד, וכיום סימונו שם הוא 2835, ובצילום או׳ 21300 לא ניתן לקרוא בקירוב לקרעים, לכן הסתמכתי בזאת על העתקה שם. אבל שיניתי מאודך את תוך ההשלמות בסוגריים בקושיא הראשונה כי שם בהשלמתו הפך קושיא לתרוץ, ומשום השוואות דברי אמוראים: דלא למיפלג בהו שנה בברייתא מכר – וזה ודאי שאין לאומרו.
לא צריכא דמית גזלן – דגזלה מש״ה מיאש נמי מדמים דיורשין פטורין מלשלם וה״ה ללוקח ומש״ה מצי מעיד דלא נגע בעדותו. ומקשי׳ ואכתי אמאי מוקים לברייתא בגזל ומכר ונוקמיה ביורש כגון ראובן גזל שדה משמעון והניחה ליורשו. ואתי לוי וקא מערער עלה דלא ליזל שמעון ומסהיד לבן ראובן דלאו דלוי היא דקסבר קרקע אינה נגזלת ואין יכול להניחה ליורשיו והדרא לי וכן נמי נוקמא לסיפא ביורש כגון ראובן שגזל פרה וטלית משמעון והורישה לבנו לסהיד ליה שמעון:
ופרכינן וסיפא נמי – אמאי מעיד לו נגזל ללוקח ומפיק לה מיהודה ומוקי לה ביד לוי נהי דמייאש מגופה דפרה וטלית ולא יוציאנה מיד לוי דהא קנייה בשינוי רשות שאחר יאוש.
מדמי מי מייאש – בתמיה וכי מוחל הוא לגזלן דמי גזילתו והלא נתחייב לו הגזלן דמיה והלכך ניחא ליה דתיקו ביד לוי שיחזור ויטול הדמים מראובן שאילו היה נוטלה יהודה בעדים נמצא שלא היה לו לשמעון חלק בהך פרה וטלית ולא היה גובה מראובן כלום והלכך נוגע בעדותו הוא ואמאי מעיד.
לא צריכא דמית גזלן – דהשתא אפילו מדמיה מייאש דיורשין פטורין מלשלם וכ״ש הלוקח דקנייה ביאוש ושינוי רשות דבהיתרא אתו לידיה.
דתנן הגוזל כו׳ – והלכך מעיד דלא נוגע בעדותו הוא.
ומאכיל את בניו – אע״פ שנהנו בניו עצמן מן הגזילה פטורין דאינהו לא גזול מידי.
והניח לפניהם – כלומר או שהניח לפניהם גזילה קיימת לאחר מותו פטורין דקניוה ביאוש ושינוי רשות אי נמי כשאכלום כדמוקי לה התם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נהי דמגופה מיאש מדמיה מי מיאש. הלכך הוה ליה נוגע בעדות דאי מפיק לה יהודה מלוי בעדים שמעידים שגזלה ראובן ממנו תו לא משתלם שמעון דמי מראובן אף על פי שיביא שמעון עדים שגזלה ראובן ממנו לפי שיכפור ראובן ויאמר מיהודה גזלתיה כמו שמעידים העדים שהביא וכבר חזרה השדה אבל אם תשאר ביד לוי בעדות שיעיד שמעון ואחר עמו ידענא בה בהאי ארעא דלאו דיהודה היא ישתלם דמיה מראובן אף על פי שיכול לוי לדחותו ולומר תרי ותרי נינהו ואנא אעדי דיהודה קא סמיכנא מכל מקום יתפשר לוי עם שמעון לפי שיכולין שמעון ויהודה לכתוב הרשאה זה לזה. ועוד מי לא עסקינן דעדי יהודה אין מעידים אלא שגזלה ראובן מיהודה וכמו שפירשנו וכשמעיד שמעון ידענא בה בהאי ארעא דלאו דיהודה היא. נמצא שאינו מכחיש עדים שהביא יהודה אלא דמסהיד דלאו דידיה היא אף על פי שהיתה בידו ונמצא שישתלם שמעון דמי מראובן בעדי גזלה ולא יוכל לדחותו כלל. וליתא להאי טעמא בתרא שאם כן יאמר לוי עדי שמעון שקר הם שהרי מכחישים אותם עדי יהודה אף על פי שעדי יהודה אמרו שגזל הפרה מידו אבל אין הפרה שלו שהרי אלו מעידים דלאו דיהודה היא הלכך אני מחזיק בה. עליות.
לא צריכא דמית גזלן. וכגון שלא הניח אחריות נכסים וכדתנן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורים מלשלם כי המניח לפניהם אף על פי שגזלה קיימת היא דרשות יורש כרשות לוקח דמי וקנאו היורשים ביאוש ושנוי רשות וכגון שלא הניח אביהם אחריות נכסים דאלו הניח חייבים דודאי האב לא שלם דמי גזלה שהרי בחייו עדיין היתה הגזלה חוזרת בעיניה שלא היה שם אלא יאוש. ולמאן דאמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי מיירי כגון שהניח לפניהם ואכלוה לאחר מותו ולא הניח אתריות נכסים ואינם חייבים לשלם כיון שהם לא גזלוה ואכלוה אחר יאוש דקיימא לן גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה הא נתיאשו לא. עליות.
ומקשים: וסיפא נמי נהי דמייאש מגופיה, מדמיה מי מייאש [ובסוף גם כן, שהעמדנו ביאוש ושינוי רשות, אם אמנם שהתייאש מגופו של החפץ, מדמיו האם מתייאש]? שאף שעל ידי יאוש ושינוי רשות איבד את זכותו לחפץ, הרי זה לענין הזכות על גוף החפץ, אבל לא לענין התביעה לדמיו, ונמצא שיש לו עדיין נגיעה בדבר! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה דמית [שמת] הגזלן, ואז אינו יכול לתבוע אף את דמי הגזילה, דתנן כן שנינו במשנה]: הגוזל ומאכיל את בניו, וכן אם הניח לפניהם בירושה — פטורים הבנים מלשלם. וכיון שכך נמצא שאין לנגזל כל זכות עוד על החפץ, ויכול להעיד לטובת הקונה.
The Gemara asks: And in the latter clause as well, where there is despair and change in possession, granted that he despairs of recovering the item itself, but did he despair of being reimbursed for its value? While it is true that he lost his ownership of the item, he is still entitled to payment. Therefore, he is still biased in his testimony. The Gemara answers: No, it is necessary in a case where the robber died, in which case the robbery victim cannot collect even the value of the stolen item, and is no longer biased in his testimony. As we learned in a mishna (Bava Kamma 111b): In the case of one who robs another of food and feeds it to his own children, or who left a stolen item to them as an inheritance, the children are exempt from paying the victim of the robbery after their father’s death. Since he is no longer able to collect the value of the stolen item, he is not biased in his testimony and can testify on behalf of the buyer.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְלוֹקְמַהּ בְּיוֹרֵשׁ.

The Gemara asks: And why not establish the entire baraita with regard to testifying for the robber’s heir? This would demonstrate the contrast that the tanna wanted to teach. In the case of a stolen field, which always must be returned to its owner, the robbery victim is biased in his testimony because the field can be recovered. Therefore, it is in his interest to establish that it is in the possession of the robber’s heirs. In the case of movable property, which cannot be recovered after the death of the robber, he is not biased in his testimony.
רשב״םתוספותספר הנררמ״הרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן לרב ששת דאוקמה לרישא בגזל ומכר משום סיפא ולוקמה ביורש אם איתא דבגזל ומכר מיירי ובדמית גזלן א״כ מה ראה התנא לדחוק עצמו ולשנות שיטתו בגזלן שמכר אפילו לא מכר הגזלן נמי אלא גזל ומת וכיון דמת הוריש לבניו היה יכול למצוא חילוק בין רישא לסיפא כגון ראובן שגזל שדה משמעון ומית גזלן וירשו לוי בנו ואתא יהודה וקמערער לא ליזיל שמעון ומסהיד ללוי בן ראובן דלאו דיהודה היא דקרקע אינה נגזלת והדרא ליה מן היורש משום הכי נוגע בעדותו הוא דאי מפיק לה יהודה מיניה דיורש לא הדרא לשמעון דהיכא דקיימא ארעא תיקום אבל בסיפא שגזל ראובן טלית או פרה משמעון ומת וירשו לוי בנו ואתא יהודה וקמערער מעיד לו שמעון עליה דאיכא יאוש ביד ראובן ושינוי רשות ביד לוי יורש דרשות יורש כרשות לוקח דמי ולא תיהדר ליה לנגזל לא פרה ולא דמיה ולא הוי נוגע בעדות והכי הו״ל לתנא למיתני גזל לו בית והוריש לבנו אין מעיד כו׳ גזל לו פרה והוריש כו׳ והאי דקאמר ולוקמה ביורש לאו דוקא אלא ליתני יורש ואגב שיטפא דמקשי ליה לרב ששת דמפרש ומוקי לה בגזלן קאמר ולוקמה ביורש ומיהו ביורש לא מצי לאוקומה דהא קתני מכר אא״כ מתרץ לה למיתני הוריש.
ונוקמה ביורש – וא״ת והא יורש אין מעיד לו עליה דהדרא ליה כדאמר בהגוזל בתרא (ב״ק דף קיא:) דכל דבר המסויים כגון פרה וטלית חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם וי״ל דהא אוקימנא בריש הגוזל קמא (שם דף צד:) כשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת והכא איירי בלא עשה תשובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולוקמה ביורש – לאו דוקא דהא אי אפשר לאוקמה לברייתא ביורש דמכר קתני וכן ולוקמיה בגזלן לאו דוקא אלא אברייתא קיימינן דליתני תנא יורש כלומר וכן ביורש נמי משכחת לה וכיון שעל כרחך בשמת גזלן עסקינן למה ליה מכר כלל וליתני יורש כגון ראובן שגזל שדה משמעון ומת והורישה לבניו דהדרא ליה אבל בפרה ובטלית דלא הדרא ליה לנגזל מעיד לו עליה ואע״ג דיורשים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהן בדבר המסויים כגון פרה וחורש בה, התם בשעשה תשובה.
ולוקמה ביורש. כלומר, ולאחר יאוש, וכמאן דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי, דהא איכא יאוש ושנוי רשות, וכשלא הניח להם אחריות נכסים. ואף על גב דאמרינן (ב״ק קיא:) הניח להם פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריה וכל דבר המסוים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם, התם כשעשה תשובה, כדאיתא בפרק איזהו נשך (ב״מ סב.).
ושואלים: אם כך הוא, ולשיטת רב ששת בהכרח מדובר כאן בגזלן שמת, מדוע העמיד התנא מקרה בו מכר הגזלן את הגזילה לאדם אחר? ולוקמה [ושיעמיד אותה, את כל הברייתא] ביורש מן הגזלן בעצמו, שאם הוריש לו קרקע, שלעולם חוזרת לבעליה — אין הנגזל מעיד עליה לטובתו, מפני שאז יכול להוציא מידו. ואם היה זה חפץ — יכול להעיד לטובתו, משום שממילא לא יוכל לדרוש ממנו דבר!
The Gemara asks: And why not establish the entire baraita with regard to testifying for the robber’s heir? This would demonstrate the contrast that the tanna wanted to teach. In the case of a stolen field, which always must be returned to its owner, the robbery victim is biased in his testimony because the field can be recovered. Therefore, it is in his interest to establish that it is in the possession of the robber’s heirs. In the case of movable property, which cannot be recovered after the death of the robber, he is not biased in his testimony.
רשב״םתוספותספר הנררמ״הרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר דרְשׁוּת יוֹרֵשׁ לָאו כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת יוֹרֵשׁ כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara notes: This works out well according to the one who says that the transfer of an item to the possession of an heir is not like the transfer of an item to the possession of a buyer, but is viewed as an extension of the possession of the legator. According to this opinion, it is well that the baraita did not establish its case with regard to the robber’s heir, as the robbery victim would be able to recover the item, and would be considered biased in his testimony. But according to the one who says that the transfer of an item to the possession of an heir is like the transfer of an item to the possession of a buyer, and the item is not recoverable in either case, what can be said to explain why the baraita does not state its case with regard to an heir?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא ניחא למאן דאמר רשות יורש לאו כרשות לוקח מגזלן דמי. דלגבי לוקח מגזלן איכא יאוש ושנוי רשות אחריתי משא״כ גבי יורש דליכא שינוי רשות דרשות יורש כרשות גזלן דמי לא קנאה דאין כאן שינוי רשות מש״ה לא מתוקמא ביורש דאפי׳ לגבי פרה וטלית לא מצי מסהיד ליה דהוי ליה נוגע בעדות דעדיין לא נפקא מרשותיה דנגזל:
אלא למאן דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי – דחשיב שינוי רשות מאי איכא למימר אכתי נוקמה ביורש וגבי רישא להכי אין מעיד אע״ג דקרקע ברשות יורש היא לא הויא שינוי רשו׳ דקרקע לא ניידא ואינה נגזלת ובסיפא גבי מטלטלי הוי רשות יורש שינוי רשות ולהכי מצי מעיד. ועוד אביי מקשה קושיא אחריתי בהאי שמעתא אי ס״ד כדקאמרת דבגזל ומכר מיירי הברייתא מאי היא דקתני רישא מפני שאחריותו עליו ומאי מפני שאין אחריותו עליו דקתני סיפא הכי איבעי ליה למיתני אין מעיד מפני שחוזרת לו לנגזל ומעיד מפני שאינה חוזרת לו כדקאמרת דניחא ליה דהדרא לו אלא מדלא קתני הכי ש״מ דלאו בגזלן ולא ביורש מיירי אלא בדרבין מיירי דאמר רבין בר שמואל כו׳ מפני שמעמידה האי מעיד בפני בעל חוב שלו שקרקע זו שמכר שלא באחריות היתה משועבדת לבעל חובו ועכשיו כשמכרה שלא באחריות אי אתי מערער וקא מערער לא מצי המוכר לאסהודי ליה משום דניחא לי׳ דקיימא ברשותיה דלוקח כדי שימצא אותה בעל חוב בידו של לוקח ויגבה אותה ממנו והיינו מפני שאחריותו עליו שאם לא היה מוצא בעל חוב לטרוף קרקע מן הלוקח היה חוזר עליו. אבל פרה וטלית דודאי אם מכר לו 1 מצי להעיד לו דלא מיבעיא בסתמא היכא דיש לו מטלטלין סתם דלא שיעבדן לבעל חובו אותה פרה וטלית דודאי אם מכרו לאחר לא משעבדינן ליה דמטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי. אלא אפי׳ היכא דעשאו אפותיקי לפרה וטלית לבעל חובו לא משתעבד ליה כדרבא וכו׳. האי עבד אם נעשה אפותיקי לבעל חובו אית ליה קלא ולא איבעי ליה לזבוניה מש״ה בעל חוב גובה הימנו ואינו מעיד לו מפני שמעמידו בפני בעל חובו אבל פרה וטלית לית ליה קלא ולא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולא מידי ומש״ה אין גובה מהן ולהכי מצי מעיד דאין מעמיד בפני בעל חובו ולאו נוגע בעדות הוא:
1. נראה דצ״ל אם מכר לו שלא באחריות מצי להעיד וכו׳.
הניחא למ״ד – בהגוזל בתרא עלה דהך משנה רשות יורש דגזלן לאו כרשות לוקח מגזלן דמי דאילו גבי לוקח איכא יאוש ושינוי רשות וקני דלוקח רשותא אחריתי היא ואילו יורש כרעיה דאבוה וכברשות גזלן מורישו דמי ולא קניה ביאוש גרידא דהא שינוי רשות ליכא גבי יורש וכל היכא דאיתא הדרא בעין לנגזל והך משנה דקתני והניח לפניהן פטורין מוקי לה התם כשאכלום דלא הויא גזילה קיימת והלכך פטורין והלכך לא מיתוקמא הך סיפא ביורש דלא מצי למיתני ומעיד לו נגזל ליורש עליה משום דהדרא ליה פרה וטלית לנגזל אם תעמוד ביד יורש ונוגע בעדות הוא.
כרשות לוקח – דקנייה יורש ואע״פ שגזילה קיימת כדקתני והניח לפניהם פטורין דמשמע אפילו גזילה קיימת.
מאי איכא למימר – ליתני גזל והוריש אמאי תני גזל ומכר בלא מכר נמי מתוקמא שפיר כיון דבמית גזלן מוקי לה רב ששת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: הניחא למאן דאמר [אמנם זה נוח לשיטת מי שאומר] שרשות יורש לאו [לא] רשות לוקח דמי [נחשבת] שהיורש נחשב כהמשכו של המוריש ולא כקונה — שפיר [יפה], מפני שהחפץ נחשב כאילו נשאר ברשות הגזלן, וחייב היורש להחזירו לנגזל. אלא למאן דאמר שיטת מי שאומר] שרשות יורש כרשות לוקח דמי [נחשבת], מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי, כאמור, ניתן להעמיד את הדברים במקרה פשוט של גזלן שמת והוריש את הגזילה לבניו!
The Gemara notes: This works out well according to the one who says that the transfer of an item to the possession of an heir is not like the transfer of an item to the possession of a buyer, but is viewed as an extension of the possession of the legator. According to this opinion, it is well that the baraita did not establish its case with regard to the robber’s heir, as the robbery victim would be able to recover the item, and would be considered biased in his testimony. But according to the one who says that the transfer of an item to the possession of an heir is like the transfer of an item to the possession of a buyer, and the item is not recoverable in either case, what can be said to explain why the baraita does not state its case with regard to an heir?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְעוֹד קַשְׁיָא לֵיהּ לְאַבָּיֵי מִפְּנֵי שֶׁאַחְרָיוּתוֹ עָלָיו וְאֵין אַחְרָיוּתוֹ עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לוֹ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ.

And furthermore, this explanation was difficult for Abaye to understand, as according to Rav Sheshet’s explanation, is it accurate to state, as the baraita does, that the distinction exists between the cases of land and movable property because in the first clause the financial responsibility to compensate the buyer for the land is upon him, and in the latter clause the financial responsibility to compensate the buyer for the movable property is not upon him? That is not the crucial distinction. The tanna should have taught instead that the difference is: Here he cannot testify because the stolen field returns to him, and here he can testify because the stolen item does not return to him.
מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשי׳ בפרה וטלית אמאי מעיד וניחוש דלמא אקנה לו לבעל חובו מטלטלי אגב מקרקעי שיהיו משועבדים לו וכי האי גוונא משתעבדי ללוקח וחזר ומכרן וכי מעיד ללוקח שהן שלו נוגע בעדות הוא מפני שמעמי׳ בפני בעל חובו. ומנא לן דמשתעבדי לבעל חוב דאמר רבא אקני ליה וכו׳ ואמר רב חסדא והוא דכתב ליה כשהקנה לו אגב קרקע דלא כאסמכתא כלומר שלא בתנאי כותבן לו ולא כטופסי דשטרא כלומר לא כמו שמוצא שטר ומעתיקו דאין אדם יכול לגבות באותו טופס אלא כחומר כל השטרות שהן עיקר וכיון דכתב ליה הכי משתעבדי ליה ובדין הוא דלא מצי מעיד דנוגע הוא דמעמידן בפני בעל חוב. הכא במאי עסקינן דמצי מעיד לו כגון שלקחן בפנינו ומכר לאלתר דלא משעבדין לבעל חובו ולהכי מעיד:
ומקשי׳ וניחוש דלמא הכי כתב ליה בשטר לבעל חובו דקנאי ודאיקני דמשמע כל מה שאני עתיד לקנות יהא משועבד לך ואכתי אמאי מצי מעיד אפי׳ כשלקח בפנינו מדלא חיישי׳ להכי מצי מעיד שמעת מינה להיכא דכתב לבעל חובו דאיקני יהא משועבד לך וקנה ומכר או אוריש לא משתעבד לבעל חוב. מהכא ליכא למישמע דאיקני אי משתעבד או לא והכא א״כ אמאי מצי מעיד לא צריכא משום דקאמרי עדים ידענא ביה בפלוני בהאי לוה דלא הויא ליה קרקע מעולם וליכא למיחש דמטלטלי אגב מקרקעי הקנה לו מש״ה מעיד דאין מעמיד בפניו:
ועוד קשיא ליה לאביי – במאי דמוקי לה רב ששת בגזל ומכר והוצרך לפרש מפני שאחריותו עליו מפני שאחריות וזכות יש למעיד עליו דאידך שהוא מעיד לו דהיינו לוקח ולא מצינו בגמרא שום אחריותו עליו מפורש כן עליו דלוקח אלא עליו דמוכר מפני שאחריותו של אידך עליו דמוכר והכי הוה ליה למיתני מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שחוזרת לו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד עליה מפני שאינה חוזרת לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד קשיא ליה [היה קשה לו] לאביי על עיקר פירושו של רב ששת, שברייתא זו עוסקת בגזילה, וקושי זה בא מצד הנימוק שנותנת הברייתא לדין זה: וכי טעם ההבדל בין שני המקרים בברייתא הוא מפני שאחריותו עליו ואין אחריותו עליו? הרי מפני שהיא (הגזילה) חוזרת לו לנגזל ואינה חוזרת לו מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!
And furthermore, this explanation was difficult for Abaye to understand, as according to Rav Sheshet’s explanation, is it accurate to state, as the baraita does, that the distinction exists between the cases of land and movable property because in the first clause the financial responsibility to compensate the buyer for the land is upon him, and in the latter clause the financial responsibility to compensate the buyer for the movable property is not upon him? That is not the crucial distinction. The tanna should have taught instead that the difference is: Here he cannot testify because the stolen field returns to him, and here he can testify because the stolen item does not return to him.
מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא כִּדְרָבִין בַּר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רָבִין בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידָהּ בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ.

The Gemara offers a new explanation of the baraita: Rather, explain instead in accordance with the statement of Ravin bar Shmuel, as Ravin bar Shmuel says in the name of Shmuel: One who sells a field to another even without a guarantee that if the field will be repossessed the seller will compensate the buyer for his loss cannot testify with regard to ownership of that field on behalf of the buyer, because he is establishing the field before his creditor.
מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םתוספותספר הנררמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשי והיכי מצי למימר רבין בר שמואל לעיל דמש״ה מצי מעיד גבי פרה וטלית דכיון שלא באחריות מכר לו לאו לאוקמי קמיה בעל חובו קא בעי וכדמתרצינן והאמר רב פפא אע״ג דאמרו רבנן וכו׳ נמצאת שאינה שלו. דאסהידי עדים שגזלה ומכרה לו ובא בעל השדה ונטלה ממנו חוזר הלוקח עליו על המוכר והכא נמי אמאי מצי מעיד הא איכא למיחש דלמא גזלה ולהכי מעיד לו דלמא כי היכי דלא מפיק לה המערער מידו דאי מפיק לה הואיל ונמצאת שאינה שלו דגזלה חוזר עליו הלוקח ואיכא למיחש שמא נוגע בעדות הוא דגזלה ואמאי מעיד:
אלא כדרבין בר שמואל – אתא לאשמועינן רישא דהך ברייתא ולא בגזל ומכר מיירי ואע״ג דדינא הכי כדלעיל מיהו ברייתא לאו בהכי איירי אלא במוכר קרקע שלו שהיתה משועבדת לבעל חוב ומכרה ללוקח זה ואתא איניש מעלמא וקמערער דלא יעיד לו המוכר ללוקח מפני שאחריותו של בעל חוב עליו דמוכר לגבות מקרקע זה והלכך ניחא ליה דתיקו ביד הלוקח דהדר עלה בעל חוב ולא ליהוי מוכר לוה רשע ולא ישלם וכנגד לוקח לא ליהוי לוה רשע שהרי לא באחריות מכר לו והלכך אין מעיד דנוגע בעדות הוא אבל בסיפא מכר לו פרה וטלית ללוקח ואתא איניש מעלמא וקמערער מעיד לו מוכר ללוקח עליה וכגון שמכרה לו שלא באחריות מפני שאין אחריותו דבעל חוב עליו דלוה המוכר לגבות מטלטלין ששעבד ומכר לאחרים אפילו עשאן אפותיקי לבעל חוב ואח״כ מכרן לאחרים כדרבא ואישתכח דלא נוגע בעדות הוא.
אלא כדרבין בר שמואל – ואיירי ברייתא דוקא שלא באחריות דאז יכול להעיד על פרה וטלית ומילתא דשמואל איירי בכל ענין ורבותא נקט אפי׳ שלא באחריות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל ראובן שגזל פרה או טלית או כל דבר המיטלטל לשמעון ומכרה ללוי אחר יאוש ונמצא עכשו בה יאוש ושנוי רשות ואין פרה או טלית חוזרין לשמעון לעולם ובא יהודה וערער על לוי אם הגזלן קיים אין שמעון מעיד שהרי מ״מ ראובן חייב לו בדמיה ואם יזכה בה יהודה מן הדין תביעתו שעל ראובן נפקעת שהרי הוברר הדבר שמשל יהודה היתה ונוח לו להעיד שאינה של יהודה כדי שתעמוד מאליה ביד לוי ויזקיק את ראובן לדין לשלם לו דמיה ואם מת ראובן הגזלן יכול שמעון להעיד שהרי קנאה לוקח ביאוש ושנוי רשות ואע״פ שסתם גזלה אין בה יאוש מ״מ אתה מפרשה שנתיאש בבירור ואף דמים מיורשי הנגזל אין לו שהרי אמרו הגוזל ומאכיל את בניו או שהניח לפניהם ואכלו הם הואיל ונתיאשו הבעלים ושאין גזלה קיימת בשעת תביעת הנגזל פטורים מלשלם בשלא הניח להם אביהם אחריות נכסים כמו שביארנו במקומו:
ראובן שגזל פרה או טלית והורישה ללוי ובא יהודה וערער אין שמעון מעיד לו עליה שאינה של יהודה נוח לו שתעמוד ביד לוי מפני שהוא נוח לו והרי הוא מוציאה מידו מן הדין שרשות יורש אינה כרשות לוקח ליקרא שנוי רשות כמו שביארנו במקומו גזל ראובן השדה לשמעון ועדין הוא בידו ובא יהודה וערער עליו אין שמעון מעיד שאינה של יהודה ודאי נוח לו שתעמוד ביד ראובן שגזלה הימנו כדי שיזקיקהו לדין ותחזור לו וכן הדין בזו בפרה וטלית:
ראובן שמכר שדה שלו לשמעון ובא יהודה וערער עליו אם מכרה סתם שנמצא כל דיני אחריות עליו אינו מעיד לו עליה שהרי עדותו מונעו מלחזור עליו פירט בו שלא לקבל עליו אחריות כלל אינו מעיד לו רוצה הוא בכך להעמידה בפני בעל חובו כמו שבארנו למעלה ומ״מ אם קבל עליו אחריות הבא מחמתו ולא אחריות הבא מצד אחרים ובא לו ערעור מצד אחרים מעיד לו עליה כמו שביארנו למעלה:
בד״ה אלא כדרבין כו׳ דאחרים אפילו כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה אלא כדרבין כו׳ ומיירי ברייתא דוקא כו׳ עכ״ל ברישא דברייתא נמי מצינן למימר דרבותא קתני שלא באחריות אלא דניחא לן למימר דדוקא נקט משום סיפא וק״ל:
אלא יש לדחות את דברי רב ששת, ולפרש את הברייתא כמו שאמר רבין בר שמואל, שאמר רבין בר שמואל משמיה [משמו] של שמואל: המוכר שדה לחבירו, ואף שלא באחריות — בכל זאת אין המוכר מעיד לו לטובת הקונה עליה, אם בא אדם אחד וטוען לבעלות עליה. ואף שלא יצטרך לפצות אותו אם יזכה בה האחר, מכל מקום יש לו נגיעה בדבר, מפני שמעמידה בפני בעל חובו, שאם השדה נשארת ביד הקונה — יכול בעל חובו של המוכר לגבות ממנו.
The Gemara offers a new explanation of the baraita: Rather, explain instead in accordance with the statement of Ravin bar Shmuel, as Ravin bar Shmuel says in the name of Shmuel: One who sells a field to another even without a guarantee that if the field will be repossessed the seller will compensate the buyer for his loss cannot testify with regard to ownership of that field on behalf of the buyer, because he is establishing the field before his creditor.
מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םתוספותספר הנררמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְדַוְקָא בַּיִת אוֹ שָׂדֶה אֲבָל פָּרָה וְטַלִּית לָא מִיבַּעְיָא

The Gemara clarifies this by noting: And this is the case specifically in the case of a house or a field. But in the case of a cow or a cloak, he is not biased in his testimony, and can testify on behalf of the buyer. The Gemara explains: It is not necessary to say that this is the halakha
ספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממשיכה הברייתא ומוסיפה כי דין זה הוא דוקא בבית או שדה מפני שמעמידם בפני בעל חובו שיכול לגבות מהם, אבל פרה וטלית, לא מיבעיא [נצרכה לומר]
The Gemara clarifies this by noting: And this is the case specifically in the case of a house or a field. But in the case of a cow or a cloak, he is not biased in his testimony, and can testify on behalf of the buyer. The Gemara explains: It is not necessary to say that this is the halakha
ספר הנררמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בבא בתרא מד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בבא בתרא מד., ר׳ חננאל בבא בתרא מד. – מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד, מיוחס לר׳ גרשום בבא בתרא מד., רשב"ם בבא בתרא מד., ראב"ן בבא בתרא מד. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות בבא בתרא מד., ספר הנר בבא בתרא מד. – מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד, רמ"ה בבא בתרא מד., רמב"ן בבא בתרא מד., רשב"א בבא בתרא מד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי בבא בתרא מד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה בבא בתרא מד., שיטה מקובצת בבא בתרא מד., מהרש"א חידושי הלכות בבא בתרא מד., פירוש הרב שטיינזלץ בבא בתרא מד.

Bava Batra 44a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bava Batra 44a, R. Chananel Bava Batra 44a, Attributed to R. Gershom Bava Batra 44a, Rashbam Bava Batra 44a, Raavan Bava Batra 44a, Tosafot Bava Batra 44a, Sefer HaNer Bava Batra 44a, Ramah Bava Batra 44a, Ramban Bava Batra 44a, Rashba Bava Batra 44a, Meiri Bava Batra 44a, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Batra 44a, Shitah Mekubetzet Bava Batra 44a, Maharsha Chidushei Halakhot Bava Batra 44a, Steinsaltz Commentary Bava Batra 44a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144